תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

מסכמים קדטיות עם מאמנת הנבחרת

מאמנת נבחרת הקדטיות, נטע קרומר לנגבורד, ענתה על השאלות שלנו וסיכמה את התהליך שעברה הנבחרת מתחילתו ועד סופו:


מה היו המחשבות הראשונות שלך באימון הראשון עם הסגל המלא?

 אימון ראשון בסגל מלא הוא מרגש. עד לאימון הרשמי הראשון (אימוני התרשמות) הדרך מלאה בגישושים. מנסים להכיר את השחקניות, את הצוות ולבדוק מה יעבוד יותר טוב ופחות טוב. באימון הרשמי הראשון (שהתקיים מיד לאחר מצגת פתיחה באחת מכיתות הלימוד בוינגייט) החזון כבר היה ברור. ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע ועכשיו נשאר לנו לחבר את כל פיסות הפאזל כדי להשלים את התמונה הגדולה. זו משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שחלק מהשחקניות עדיין נדרשות לתקופת התאוששות מהעונה הארוכה והמתישה, חלקן סוחבות פציעות, חלקן מגיעות עם הרגלים שונים ממה שאנו דורשים בנבחרת ברמת הקצב והאינטנסיביות. 

איך התכוננת לתקופה הזו? מה דורש התפקיד של המאמנת הראשית ועל מה היית אחראית במהלך התקופה?
בתקופת ההכנה השתדלנו הצוות המקצועי ואני ללכת לראות כמה שיותר משחקי ליגה על מנת להתרשם מחלק מהשחקניות. היינו רוצים להספיק לראות יותר משחקים אך שלושת המאמנים, מאמנים במקביל גם את קבוצותיהן השונות בליגה ולעתים הימים והשעות התנגשו. חשוב לציין כי לא תמיד מי שמצליחה להרשים במשחק כזה או אחר מצליחה להרשים גם באימוני הנבחרת ולהפך. בתקופה זו הצוות נפגש לא מעט פעמים על מנת להתחיל לגבש את התכנית המקצועית – איזה הרגלים חשובים לנו ברמת הנבחרת, על איזה יסודות משחק אנחנו לא מתפשרים, מה הקו ההגנתי שלנו וכו'. בתקופה זו ביקשנו מכל שחקנית למלא דוח שמציג את מצבה הגופני הכללי – האם סבלה מפציעות בעונה החולפת, האם היא מגיעה לנבחרת עם רקע של עבודה גופנית על מנת שנוכל לסנכרן את כולן ברמה הגופנית ברגע שיוצאים לדרך. בתקופה זו מנסה הצוות להתחיל לאסוף כמה שיותר מידע על הקבוצות היריבות שלנו. האם הן קיימו משחקי אימון, מה היו התוצאות והאם ניתן להשיג וידאו ממשחקי ההכנה שלהן. 

האם התייעצת עם עוד אנשים מחוץ לצוות ה"רשמי"? עם מי ועל מה?
בתוך הצוות אני מאוד מאמינה בשיתופיות. כחודשיים לפני פתיחת האימונים נפגשנו מאמני הצוות למספר פגישות מקצועיות על מנת לסגור את כל הקצוות ברמה המקצועית. חשבנו באיזה שיטה אנו רוצים לשחק ומה צריך להיות ה-DNA שמייחד אותנו באליפות. ידענו שמבחינת גובה ושחקניות פנים נהיה בעמדת חיסרון ולכן מצאנו פתרונות טקטיים שיהפכו את החיסרון שלנו ליתרון. עמדה מספר 4 ממנה שחקניות מעט חוששות הפכה להיות העמדה החשובה ביותר.
מחוץ לצוות שוחחתי לא מעט עם קולגות שעובדים איתי יחד במסגרות אחרות כדי לשמוע את דעתם בנושאים מסוימים. ברמה הגופנית גל (אורלביץ, מאמן הכושר) ואני התייעצנו גם עם רוני גוטליב (רכז התחום הגופני בנבחרות הנשים הצעירות) וג'ורדן סעדה (מאמן הכושר של נבחרת הנוער). שוחחתי גם לא מעט עם מאמן נבחרת אתנה קורי קאר. חשוב בעיניי שיהיה מסלול המשכי בין שתי הנבחרות, ולאורך כל הקמפיין טל נתן מנהל האגף המקצועי היה שם תמיד לכל התייעצות בכל נושא. 

מה היו חלק מהקשיים שהנבחרת נתקלה בהם בשלב ההכנות?

אחת הבעיות המרכזיות בתקופת ההכנה היא לחבר בין שחקניות שסיימו את העונה מוקדם יחסית (סוף אפריל) לשחקניות שסיימו את העונה בסוף מאי. שחקניות שסיימו את העונה מאוחר הגיעו עייפות פיזית ומנטלית וחלקן סחבו פציעות מהעונה. לכל אחת מהן היה חשוב לנו לתת את המנוחה המתאימה ולעזור להן להתאושש תוך כדי תקופת ההכנה בה שחקניות אחרות כבר התחילו את הקמפיין.  
במשחקי ההכנה הראשונים הצגנו יכולת לא טובה. ידענו שהדרך שלנו עוד ארוכה ויש עוד המון עבודה לפנינו. במשחק האימון הבינלאומי השני שלנו (רומניה), נפצעה תמר זינגר (רכזת, כיתה ט'). באותו היום כבר שונה כרטיס הטיסה שלה והוקדמה חזרתה הביתה על מנת לברר את חומרת פציעתה. לצערנו הבשורה הייתה פחות טובה. תמר קרעה את המניסקוס ועליה להיכנס לניתוח מיידי – משמע להחסיר את אליפות אירופה. הנחמה הייתה שהשיקום לא אמור להיות ארוך מדי ותמר לא תפספס את עונת המשחקים. הצוות והשחקניות ידעו כי חסרונה של תמר יהיה משמעותי, אך בספורט כמו בספורט צריך ללמוד לקום ולהתאושש מהר. מיד עם חזרתנו ארצה חזרו לאימוני הנבחרת 3 שחקניות נוספות שלא יצאו איתנו לטורניר ההכנה הראשון ו-2 מהן אף יצאו איתנו בסופו של דבר לאליפות עצמה.

אילו רגעים זכורים לך במיוחד? 

וואו, זה היה קיץ מלא חוויות וזיכרונות שללא ספק יישארו צרובים לשנים ארוכות.  קשה להצביע על משהו ספציפי ומסוים. החיבור בין השחקניות לצוות היה משהו שלא קורה בכל קמפיין. תמיד הרגעים שזכורים באופן מיוחד הם רגעים שבזמן שהם קרו זה הרגיש כמו סוף העולם אך במבט לאחור זה מה שעזר לבנות את הכימיה הנהדרת שנוצרה.
אספר לכם, למשל, כי את טיסת המעבר בין רומניה לסלובניה פספסנו בכשעה בעקבות עיכוב בהמראה. מה שאומר שהגענו לווינה ב-12 בלילה וחברת התעופה שיכנה אותנו במלון של שדה התעופה. (בסופו של יום זה היה המלון הכי מפנק בו ישנו כל הקמפיין). מיד לאחר ארוחת הבוקר עלינו על אוטובוס לנסיעה של 6 שעות נוספות עד להגעתנו לסלובני גראדיץ בסלובניה ואחרי יממה וחצי בדרכים היה עלינו לעלות למגרש ולשחק מול סלובניה (שלימים סיימה את הטורניר במקום הראשון, ניצחה את כל משחקיה בהפרש דו ספרתי [למעט מול נבחרת נורבגיה] וזכתה בכרטיס לדרג א').
בטורניר ההכנה בפורטוגל הגישו את ארוחות הצהריים והערב במטבחון של אכסניה בה לנו נבחרות יוון ופורטוגל (אנחנו ישנו במקום אחר, כ-10 דקות מהאכסניה). למרות שהשתדלנו לא להיות מפונקים ולהסתפק באוכל שהגישו לנו, יום אחד בצהריים נעלמה הילה (מנהלת הנבחרת) ואמרה לנו שנתראה בארוחת הצהריים. כשהגענו לארוחת הצהריים הילה יצאה מהמטבח עם סירי פסטה וסלט ירקות שהכינה לבד והנבחרת כולה (כולל המאבטחים המקומיים) התפנקו וליקקו את השפתיים.
רגע שיא נוסף, איך לא… אלה נר לומדת לבלוע כדור. כחלק מהליווי התזונתי ובהמלצת רקפת (תזונאית הסגל) השחקניות לקחו מתחילת הקמפיין תוספי תזונה שיעזרו להם בתהליכי התאוששות. בלילה הראשון במחנה בוינגייט גילינו שאלה ואופיר לא יודעות לבלוע כדור. כמה שעות וכמה טריקים מאוחר יותר, אלה הצליחה לבלוע את הכדור. זה היה אחד הרגעים המצחיקים בקמפיין.
ככל שאכתוב יותר כנראה אזכר בעוד ועוד רגעי שיא. אשתף בעוד רגע אחד בו כולנו נפלנו מצחוק. באחד המשחקים באליפות נעמה ירדה לספסל בחילוף. השופטת שסימנה את החילוף עמדה ליד הספסל שלנו והרימה את ידה בסימון החילוף. נעמה חשבה שהשופטת מושיטה את היד לכיף… ובאופן הגיוני סך הכל… ניסתה לתת לשופטת כיף חזרה. בשנייה האחרונה השופטת הזיזה את ידה והשאירה את נעמה מעט מבולבלת. כולנו (כולל השופטת) התפוצצנו מצחוק. (כמובן שהקטע הנ"ל לא נפל בעריכת הוידאו תיקון טעויות ביום שלמחרת)
זיכרונות כאלה יש בלי סוף. זה מה שהופך את הקמפיין לכל כך מיוחד.

ספרי קצת על הצוות, על ההיכרות ביניכם ועל רגעים שזכורים לך כרגעים משמעותיים בהתפתחות של הצוות.

צוות. איזה צוות. חשוב לי תמיד להקיף את עצמי באנשים שערכי הליבה שלהם דומים לשלי. צוות שהצד הערכי שלו לא פחות טוב מהצד המקצועי. בסופו של יום ברגעי משבר (ותמיד יש רגעי משבר) הפן האנושי הוא זה שמלכד ומשאיר את הכל בשליטה. שלא תבינו לא נכון, יכולנו במהלך הקמפיין לא להסכים על המון דברים, חלקם מקצועיים וחלקם לא אבל תמיד הדיון היה ענייני וקונקרטי.
האמת שחוץ מאת עדי קינדלר (ספורטתרפיסטית הנבחרת) אותה אני מכירה כבר שנים רבות (אפילו שיחקנו אחת נגד השנייה) ההיכרות שלי עם שאר אנשי הצוות (מתי מאמו, אמיר מימרן,גל אורלביץ והילה הוניג) הייתה פחות מעמיקה וככל שהקמפיין התקדם למדנו להכיר אחד את השני טוב יותר. השלמנו אחד את השני בדיוק איפה שצריך. לפני כל אימון היינו נפגשים לשוחח על האימון שלפנינו ולאחר כל אימון היינו נשארים כדי לשוחח על מה היה יותר טוב או פחות טוב ומי השחקניות שהרשימו אותנו. החיבור המדהים בין אנשי הצוות חילחל גם לשחקניות. לא פעם הן ציינו בפנינו שניכר שאנחנו נהנים.
המחויבות של כל אחד מאנשי הצוות ראויה להערכה. לכל אנשי הצוות משפחות שמחכות להן בבית אך כל אחד ידע שלתקופה קצרה זו אנו נותנים את כל כולנו לנבחרת. מי שהיה באליפות אירופה יודע שהלילות הם ארוכים ולבנים. להעביר אותם לצד צוות כזה זו חוויה בלתי רגילה.

ספרי קצת על השחקניות ועל רגעים שזכורים לך כרגעים משמעותיים בהתפתחות שלהן.

יש רגעים בטורניר בהם אתה מזהה ש"נופל לשחקנית האסימון". אלה הם רגעים מלאי סיפוק בתור מאמנים. במהלך העונה השחקניות רגילות להוביל כל אחת באגודתה ולשחק רוב העונה ברמה שלא דומה למה שפוגשים באירופה. השוני הוא בכמה פרמטרים: קצב (קצב ירידה להגנה, קצב יציאה להתקפה, קצב קליעה), אינטנסיביות (פתאום קשה יותר לחדור על שחקנית שמקבלים חילוף בהגנה), גודל וגובה (פתאום קשה יותר לסיים בצבע) טקטיקה (חלק מהשחקניות בקמפיין לא שמרו או התקיפו נגד אזורית במהלך העונה). בנוסף לזה השופטים באליפות אירופה מקפידים בצורה יתרה על שריקות שלעתים בארץ לא נשרקות (חסימות נעות, עמידה לא נכונה בעזרה בהגנה, שליחת ידיים בניסיון לחטוף כדור) ושוב דברים שעובדים לשחקניות בארץ לא תמיד יעבדו באירופה. במובן הזה העבודה עם הוידאו עזרה לנו המון. בוידאו תיקון טעויות ניסינו להסביר לשחקניות מה עליהן לעשות על מנת שנצליח לגשר על הפערים. יכולת ההבנה וההפנמה של השחקניות הייתה נהדרת, כמעט כולן הצליחו לעשות התאמות בזמן יחסית קצר.

מה היו חלק מהקשיים שהנבחרת נתקלה בהם באליפות אירופה?

אני מניחה שאלה הם קשיים שמלווים כל נבחרת בכל אליפות. לוח זמנים צפוף, עייפות מצטברת, ניהול עומסים, ניהול לוחות זמנים שיאפשר לשחקניות זמני התאוששות. הטורניר האינטנסיבי מביא איתו בכל יום אתגרים חדשים. במצגת הפתיחה שוחחנו עם השחקניות על זיכרון קצר והאליפות זה בדיוק הרגע בו נדרשנו לכך. אין זמן לגרור תחושות קשות של הפסד וגם אין זמן לחגיגות אחרי ניצחונות. כל יום מביא איתו משחק חדש.

מה הייתה ההרגשה אחרי ההפסד לנורבגיה? 

המשחק הראשון בטורניר הוא תמיד מוקש. ישנה התרגשות רבה. המידע שהיה לנו על נורבגיה היה מכמה משחקי הכנה שהם קיימו כחודש וחצי לפני הטורניר. עשינו את ההכנה הנדרשת ולמרות זאת נתקענו מול האזורית שלהן ברבע השני. במחצית השנייה הצלחנו להתאושש ולחזור למשחק ומשם בהתקפות האחרונות הכדורים לא נכנסו לסל וחוסר ריכוז בסגירה לריבאונד בשני מהלכים סגר את הסיפור. הפסדנו לקבוצה מצוינת שהייתה רחוקה 4 נקודות מעלייה לדרג א', הפסידה 45-49 לקרואטיה במשחק על מקומות 3-4, והייתה הקבוצה היחידה שהצליחה להתמודד עם סלובניה בטורניר. התחושות לאחר ההפסד לנורבגיה היו לא פשוטות. הייתה תחושת פספוס גדולה כי זה משחק שהיה אפשר וצריך לנצח, אבל על זיכרון קצר כבר דיברנו?  

מה הייתה ההרגשה במחצית מול קוסובו? 

את ההפסד מול נורבגיה אכן משכנו מחצית שלמה מול קוסובו יום למחרת. במחצית ניסינו לחזור לבסיס ולהרגלים שלנו. עבודת הגנה טובה שתביא אותנו לסלים מהירים וקלים. 

מה הייתה ההרגשה אחרי הניצחון על קרואטיה? 

כל ניצחון באליפות הוא משמח, אך האנרגיות במשחק מול קרואטיה היו אחרות. אולי זו העובדה שידענו שאנו באות כאנדרדוג. לקרואטיה שחקניות פנים נפלאות. חלקן כבר שיחקו בשנה שעברה בדרג א'. ידענו שבשביל לנצח עלינו לנצח את המלחמה בצבע. הבנות נתנו הכל במשחק הזה. זה היה מרגש מאוד לראות.

אילו רגעים זכורים לך במיוחד? 

מהלכי כדורסל כאלה ואחרים תוך כדי משחק או אחרי פסק זמן. הוצאה לפועל נפלאה של השחקניות במהלכי MONEY TIME, אנרגיות של ירידה ל-TIME OUT שהקבוצה השנייה מזעיקה, חיוכים של השחקניות על המגרש בזמן משחק. אלה לא ישכחו עוד הרבה זמן.

איזה אירוע הכי ריגש אותך במהלך האליפות?

יש לא מעט אך אציין שניים: דמעות השמחה והעצב של עתליה כהן (שנפצעה במהלך המשחק מול קרואטיה) ובחירתה של אמי רינת לחמישיית הטורניר. 

עם מה השחקניות יוצאות מהתקופה הזו? מה הן למדו?

אני יכולה רק לקוות שהשחקניות הרוויחו בתקופה זו דברים שילוו אותן לאורך הקריירה שלהן. ערכים והרגלים איתן הן ימשיכו הלאה. מה נדרש מהן על מנת למקסם את הפוטנציאל שלהן והבנה עמוקה יותר של המשחק ברמה הטקטית.

מה היית רוצה שהשחקניות יידעו, אבל לא בטוח שאמרת להן עדיין? 

שכל אחת מהן מסוגלת להרבה יותר ממה שהיא חושבת שהיא מסוגלת. שהן רחוקות מאוד ממימוש הפוטנציאל ואם הן רק ירצו השמיים הם הגבול עבורן. 

אחרי שנתיים בתפקיד המאמנת הראשית ועוד מספר שנים כעוזרת, האם את מזהה דברים שכדאי לשים לב אליהם יותר בעבודה עם הנבחרות, או שאפשר לעשות אחרת כדי להתקדם? 

אני חושבת שכנבחרת יכולת המסירה שלנו לוקה בחסר. כמו כן, חלק מהשחקניות מגיעות לנבחרת ללא שום רקע או בסיס בעבודה גופנית ובהעדר גנטיקה של גובה ביחס לנבחרות האחרות נתון זה הופך להיות עוד יותר קריטי. כמו כן חסר מעט חיבור בין הנבחרות השונות. מסלול שיהיה המשכי כאשר שחקנית שעוברת מנבחרת גיל אחת לשנייה. את שאר הסיכומים והמסקנות אעביר בכתב לכתובת המתאימה.

מה את מאחלת לכדורסל הנשים לקראת העונה הקרובה?

כדורסל נשים הוא הענף כדור מספר אחד בישראל לנשים. יש בו כל כך הרבה דברים יפים. חסרים אנשים (כמו מובילי וכותבי האתר הזה, למשל) שיתנו במה לכל מה שטוב ויפה בענף הקטן שלנו. אני מאחלת לענף שנמשיך לשאוף תמיד להיות טובים יותר, שנפרגן אחד לשני קצת יותר, ושליגות הנשים יקבלו את החשיפה המתאימה והראויה לה. בהזדמנות זו אגיד תודה גדולה לסולומון, לגלעד ולכל מי שתמך בנבחרת במדיות השונות.

Leave a comment