תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

במגרש שלהן – שיר לוי

EVERYTHING MATTERS

אני לא יודעת כמה מכם מאמינים בקארמה. אני לקחתי שלוש טיסות, שני קונקשנים וזוג נעלי כדורסל רק בשביל להגיע לקארמה שלי. מי שמכיר את "אלוהי הכדורסל" יודע שהוא נמצא בפרטים הקטנים.

השעה היא 4:30 בבוקר. השעון המעורר סוף סוף נכבה לאחר שלושה "סנוזים". גם אחרי שנה במערכת קשה להתרגל לשעות האלו. אני מכינה לעצמי קפה שחור טורקי שאמא שלחה לי מהארץ, לוגמת אותו במהרה ועולה על האופניים לכיוון האולם. אני מגיעה לאולם כדי לפגוש שם את לורי, העוזרת מאמנת, ולגלות שלמרות שאני מגיעה שעה לפני שהאימון מתחיל היא הגיעה לשם לפניי. גם אחרי קריירה מפוארת באירופה וב-WNBA היא עדיין לא יכולה להשתחרר מההרגל ולהגיע ראשונה לאולם – זה חזק ממנה.

ללורי יש משפט קבוע: "אם לא נהיה מדויקות ונעשה הכול כמו שצריך- אלוהי הכדורסל לא יעזור לנו". לאחרונה יצא לי לחשוב על המשפט הזה ומה הוא בכלל אומר. הסלוגן של הקבוצה שלנו הוא "everything matters"- הכול משנה. המאמנות שלנו מזכירות לנו את המשפט הזה כל יום. במעגל לפני שהאימון מתחיל, בשיחות קבוצתיות וגם בחדר ההלבשה לפני המשחק. המשפט הזה ליווה אותי כל יום במשך השנה האחרונה, טפטף לי לתודעה, ואני מרגישה שאני מצליחה להבין אותו היום יותר מאי פעם. הייתי רוצה לפתוח בדוגמא מהעונה שעברה:

יום ראשון. בדיוק חזרנו מקליפורניה אחרי שני משחקים קשים מול סטנפורד וברקלי. התאמנו במשך שעתיים, עברנו על התרגילים, על האאוטים והתכוננו למשחק הבא. נשארה דקה לסוף האימון – התקפה אחרונה. אני עומדת בפינה והכדור נזרק לסל. נשארתי לעמוד במקום. "איך את לא הולכת לריבאונד התקפה?" coach E הסתכלה עליי במבט שהוריד לי 4 שנים מהחיים (ב-4 שנים כאלה כבר יכולתי לסיים תואר ראשון) ואני שותקת. "הרי את יודעת כמה זה חשוב. זאת הסיבה שאנחנו מפסידות משחקים, בגלל שלא הלכת לריבאונד בהתקפה האחרונה של האימון, ככה אנחנו נראות". באותו רגע זה נראה לי לא הוגן. אני עובדת כל כך קשה כל יום, מגיעה שעה לפני כל אימון, זורקת, מרימה משקולות, קוראת את כל הסקאוטינג כמה פעמים לפני כל משחק ובגלל שלא הלכתי לריבאונד התקפה אחד בדקה האחרונה של האימון אנחנו מפסידות משחקים?

ואז זה הכה בי. זאת בדיוק הסיבה.

"הכול משנה" אומר שכל פרט הכי קטן והכי שולי הוא קריטי ויכול לקבוע ניצחון או הפסד. זה אומר שאם כל שחקנית לא תהיה בשיא המנטלי, הפיזי והרגשי שלה בכל רגע נתון זה ישפיע על כולן. אם שחקנית אחת תקום בבוקר ותחליט שלא מתחשק לה להתאמן זה יוריד את כולן למטה ביחד איתה.

"הכול משנה" אומר שגם אם לא מתחשק לי להתאמן היום אני אכנס לאולם עם חיוך ולא אתן לאף אחד לראות, אפילו לא לרגע, שלא מתחשק לי להיות שם.

הרבה אנשים אוהבים להאשים את האמריקאים בזיוף. אומרים שהם נחמדים מדי ושהם משתמשים במסכות. אני לא רואה בזה זיוף, אלא כבוד לאנשים מסביבי. נמצאים סביבי אנשים שהעבודה היחידה שלהם בחיים היא להפוך אותי לטובה וחזקה יותר. המאמנות, מאמני הכושר, הפיזיותרפיסטים, התזונאיות והיועצים האקדמאיים משקיעים בעבודה הזאת את חייהם. אז מי אנחנו שנחליט שלא מתחשק לנו להתאמן היום כשהעבודה היחידה שלנו היא החלום של כל שחקן או שחקנית כדורסל – לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבות  בתנאים הכי טובים ומקצועיים?

אבל רק להגיע לאימון זה לא מספיק. רק להיות נוכחת לא אומר שהתאמנת באמת. הרעיון של "הכול משנה" אומר שכל יום, כל שעה שאנחנו דורכות באולם או בחדר משקולות אנחנו צריכות להביא את האני הכי טוב שלנו. להשקיע את כל האנרגיות המנטליות, הפיזיות והרגשיות שלנו. לתקשר, להתלהב, לשמוח אחת בשביל השנייה ולכעוס כשאנחנו משחקות לא טוב. לקחת את זה אישית. כל פעולה. גם אם זאת הדקה האחרונה של האימון, גם אנחנו עייפות וגם אם כואב לנו, גם אם למדנו כל הלילה ויש לנו עבודת הגשה וגם אם אנחנו מתגעגעות הביתה, אנחנו צריכות להביא את המאה אחוז שלנו בכל רגע נתון על המגרש.

ברגע שעזבתי את ישראל יצאתי למסע. מסע מנטלי שהופך אותי כל יום לחזקה יותר ונותן לי כלים להתמודד עם מצבים שונים בחיים. הדבר הכי חשוב שאני לומדת מהמאמנות שלי זה את החשיבות של קשיחות מנטלית. הן לימדו אותי שקשיחות מנטלית זה משהו שאפשר לפתח, משהו שאפשר לגדל. ממש כמו שריר חדש. הן לימדו אותי שזה לא משנה כמה מוכשרת אני, מה שמשנה זה כמה תחרותית אני. כמה אני רוצה לנצח. במילים אחרות, הן מלמדות אותי כל יום מה זה אומר להיות ספורטאית ברמה הגבוהה ביותר.

המאמנת שלי, coach E היא All American point guard, לשעבר וזוכת מדליית זהב באולימפיאדה של 1988. היא נכנסה ל-women basketball hall of fame ב-2002. היא אלופה אמיתית. הסיבה לכך היא שהיא כנראה שיחקה בדיוק כמו שהיא מאמנת היום – בלתי מתפשרת, מקצוענית ועם ההבנה שאם הכול לא משנה- כלום לא משנה.

Leave a comment