תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

במגרש שלהן – מוריה חסון

שנה שלמה, שנה שלמה שאני לא עושה את הדבר שהכי משמח אותי ועושה לי טוב.
23.7.18 – לא אשכח את התאריך הזה בחיים. יומיים-שלושה לפני טיסה, אימון של נבחרת ישראל נערות 3X3, ספורטק הרצליה. עליתי לבלוק ובנחיתה הברך קרסה פנימה…
באותו רגע הדבר היחיד שרציתי לראות זה את המבט של אבא שלי שיגיד לי "הכול בסדר, קומי ותמשיכי לשחק, קטן עלייך."
אכן קיבלתי את המבט הזה. אבא היה שם, הסתכל עליי, נעצנו עיניים אחד בשנייה, קמתי על הרגליים, קצת ספריי קרח, קצת ספרינטים בצד, קפיצות וחזרתי לשחק עד שעשיתי את הצעד וחצי שפירק לי את הברך סופית.
שם כבר הבנתי שקרעתי את הצולבת, משמע אין טיסה למוקדמות אליפות אירופה 3X3, אין לשחק באס"א ירושלים. מה עושים מכאן?
חזרתי הביתה, בדרך עצרנו לקנות קרח, 45 דקות נסיעה שאני עם קרח ואני יודעת בלב שקרעתי, כן, קרעתי את הצולבת אבל לא הייתי מסוגלת להגיד את זה, במיוחד לא ליד אבא שנתן את המבט של "הכול בסדר".
מגיעה הביתה, ממשיכה לרוץ ולהכניס לעצמי לראש שהכול בסדר, לא קרה כלום, קצת חבלה בברך ומחר יום חדש.
קמתי בבוקר, הברך נראית כמו בלון, ואז התפרקתי, כן כן אני התפרקתי, לא ידעתי מה אני אמורה לעשות, איך אומרים לאבא ואמא שקרעתי צולבת, איך אומרים שמשהו לא בסדר כשאת משדרת מבחוץ שלא קרה כלום?
כמו כל אמא, אמא שלי הבינה שמשהו לא בסדר, שאני לא אותה מוריה. שמשהו קרה…
פרוצדורה, MRI, תוך 5 שעות פענוח ופגישה עם ד"ר ערן דולב, טיפול פיזיותרפי במכון וינגייט וכל זה לפני הדבר האמיתי.

ניתוח – 17.9.18.

ניתוח באסף הרופא אצל ד"ר דרור לינדנר וד"ר יפתח בר; קרע מלא בACL (צולבת) וקרע במניסקוס הלטרלי. ומכאן יוצאים לדבר האמיתי. מתחילה פיזיותרפיה 5 פעמיים בשבוע. בשבוע הראשון כאבים לא נורמליים, עבודה על טווחי תנועה, חיזוקים בלי סוף.
שבוע שני אותו דבר כמו השבוע הראשון וכך הלאה.
חודש וחצי אחרי הניתוח ומשהו לא מתקדם. היישור נתקע 20+ מעלות ביישור וכיפוף עד 90 מעלות. משהו לא מסתדר. התפרקתי עוד פעם. שבועיים עבודה קשה והכל תקוע. ביקורת באסף הרופא: ציקלופ (עצם זר על השחזור של הצולבת) – משמע ניתוח שני.

ניתוח שני – 11.12.18

ניתוח באסף הרופא. כן כן ניתוח שני, שבו ד"ר בר וד"ר אגר נמצאים. נכנסים לניתוח: קרע במניסקוס המדיאלי, מניפולציה, הידבקויות.
והגרוע מכל – סד ביישור של 30 מעלות למשך שבוע וחצי. אין ללכת, אין לנהוג, אין לצאת מהבית – רק לטיפולים. ככה במשך שבוע וחצי.

התפרקתי שוב, לא יודעת מה לעשות עם עצמי ולמה אני צריכה את כל זה, החלטתי לא לוותר, להוכיח לעצמי שאני יכולה להציב מטרות קטנות בדרך ופשוט להשיג אותן. 
פיזיותרפיה 5 פעמים בשבוע, 3 פעמים בוינגייט ועוד פעמיים בירושלים.
מתקדמת, מורידה את הסד, מתחילה ללכת אחרי חודש מהניתוח השני, מתחילה לרוץ 3 חודשים אחרי הניתוח השני, מתחילה לקפוץ אחרי 4.5 חודשים מהניתוח השני, מרגישה שאני מתקדמת, טווחי תנועה מלאים, הכל הולך לפני התכנית ואז… לחץ בברך, כאבים מטורפים באזור הבורג שמחזיק את הרצועה. משהו לא מסתדר!


לא מצליחה לרוץ, לא מצליחה לקפוץ, לא מבינה מה קורה. הרי אני בעלייה; עברתי ניתוח שני, הכול בסדר, ד"ר לינדנר אמר שהכל בסדר, אז הכל בסדר. למה שוב הברך בוגדת בי?
מנוחה של שבועיים בלי ריצה וקפיצה, רק חיזוקים וכלום לא מתקדם. לחץ מטורף בברך. מתחילה להיות דלקת באזור הבורג. החלטה: צריך להוציא את הסטייפל, משמע ניתוח נוסף.

ניתוח שלישי – 22.5.18

הוצאת סטייפל. הניתוח עבר בשלום, הרגל נראית מעולה. יש אישור לחזור לעצמי לאט לאט. 
חוזרת לרוץ אחרי שבוע וחצי מהניתוח השלישי, חוזרת לקפוץ שבועיים וחצי אחרי הניתוח, מרגישה טוב עם עצמי, אבל מה שכן אחרי 3 ניתוחים כל השרירים שהיו כבר התפוגגו. הירידה במסת השריר משמעותית מאוד ואז מתחיל הבלגן עם דלקות בגיד הפיקה.
לא נורא, עוד שבוע של מנוחה ואני חוזרת לעצמי.
חודש אחרי הניתוח השלישי:
רצה.
קופצת.
עולה למגרש.
שינוי כיוון.
פיזיותרפיה 5 פעמים.
חיזוקים.
חדר כושר.

כבר עברה שנה מהניתוח. התחלתי לעשות אחד על אחד, חתמתי באס"א ירושלים על חוזה חדש וממש מרגישה מוכנה לחזור למשחק שכל כך עושה לי טוב!

ותודה לאל מרגישה את הסוף.
לא שוכחת אף פעם להגיד תודה על מה שיש וגם על מה שאין,
וזוכרת את המשפט הכול לטובה גם כשברוב הזמן זה לא היה נראה ככה.

והחיוך תמיד נשאר!

Leave a comment