תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

תוצאות LIVE

79 - 67
ליגת העל
2018

ראשון

83 - 87
ליגת העל
2018

שני

66 - 83
ליגת העל
2018

שלישי

101 - 106
ליגה לאומית

רביעי

63 - 78
נערות א'

חמישי

במגרש שלהן – לינוי ביטון

בחודש אפריל 2018, נפצעה לינוי ביטון בברך, מה שהתברר לאחר מכן כקרע ברצועה הצולבת הקדמית. כשנה לאחר מכן לינוי חזרה לשחק, ואחרי המשחק העלתה על הכתב את התחושות שלה. לינוי משתפת איך זה לחזור לשחק אחרי שנה מחוץ למגרשים:

16.4.19

המשחק הראשון שלי

אין דרך לתאר את מה שהרגשתי במשחק הזה! מהבוקר כאבה לי הבטן מהתרגשות.

כל היום חשבתי מה יהיה כשאגיע למשחק, מה יקרה ברגע שנטע תצעק "לינוי חילוף" כל היום חיכיתי להגיע לרגע זה שהמשחק יתחיל ואעלה למגרש!

התחיל החימום, רציתי להכין את הגוף שלי הכי טוב שאפשר כדי לעלות הכי מוכנה שאני יכולה להיות.

כמה דקות לסוף החימום ניגשתי לנטע וביקשתי שתגיד לי שתי דקות לפני שאני עולה למגרש כדי שאעשה שוב חימום קל בצד.

עלו לי המון מחשבות בחימום כמו מה יקרה אם לא אשחק טוב, מה אם אאכזב את הקהל שצופה בי ואת החברים שלי שבאו לעודד אותי ושנה שלמה חיכו לראות אותי על המגרש משחקת, הפחד שלא אהיה מספיק טובה ומה יחשבו עלי אם לא אצליח, מחשבות מיותרות שסתם גרמו לי לתחושת לחץ.

רציתי להרגיע את עצמי אבל זה היה חזק ממני אך האמנתי בעצמי שברגע שאעלה למגרש וברגע שאתחיל לשחק המחשבות האלה יעופו לי מהראש כי הן לא מעניינות, מה שחשוב הוא לשחק וליהנות!

5 דקות עברו מתחילת המשחק. נטע קראה לי ואמרה "תתחמי את נכנסת" עלה לי חיוך קטן כזה על הפנים שלא רוצה שכולם יראו למרות שאני חושבת על זה עכשיו למה לא חייכתי כמו שרציתי? הייתי צריכה להמשיך את החיוך שלי בגאווה כי זאת זכותי, אחרי יותר משנה שלמה שעבדתי כל כך קשה כדי להגיע לרגע הזה והנה הוא מגיע אז ברור שאחייך חיוך ענק!

עשיתי ריצה קלה בצד של המגרש המשכתי בתרגילי אתלטיקה קלים, מתגברות וקצת צעדי הגנה.

הגיע הרגע שלי לעלות למגרש, התחושה הזאת ברגע הזה שרצים מהספסל לעמדת חילוף ותוך כדי מסירים את החולצת חימום. תחושה כל כך כיפית שאי אפשר להסביר במילים.

פעולה שמעריכים אותה רק אחרי שלא יכולים לבצע אותה כל כך הרבה זמן..

מהיום החלטתי שכל רגע שאעלה על המגרש אני אעריך! לא אוותר לעצמי אף פעם ואעשה את הכי טוב שאני יכולה.

היום אני יודעת שאני יכולה, אני יודעת שאם אמשיך בדרך שלי אגיע לאן שארצה!

עליתי למגרש, הלב שלי דפק כמו שהוא לא דפק בחיים! בדקה הראשונה הייתי בעננים, לא האמנתי שהרגע הזה הגיע! לאחר מכן נכנסתי למשחק כל הזמן היה לי חשוב להקשיב לרכזות שאיתי על המגרש כדי לא לעצור לקבוצה את השטף של המשחק. רציתי לכפר על זה שאני לא יודעת את התרגילים של הקבוצה בזה שאתן מעצמי יותר בהגנה למעני ולמען הקבוצה.

בפוזשנים הראשונים של ההתקפה זזתי ללא כדור וחיפשתי את המסירה הנכונה. בהמשך הרגשתי שיש לי שלשה פנויה ולקחתי אותה. היא הייתה קרובה להיכנס. אני גאה בעצמי שלקחתי אותה אחרי דקה וחצי על המגרש. בהמשך שיחקנו תרגיל שהפך לחופשי היה חדירה הוצאה חדירה הוצאה, שירה חדרה לטבעת וחתכתי כדי שתהיה לה זווית מסירה, היא מסרה אליי את הכדור ועליתי בג'אמפ לקליעה.

הכדור נכנס לסל!!!

זאת הייתה תחושה שאי אפשר לתאר. זה היה סל מיוחד, הסל הראשון שלי, בדרך החדשה שלי אל המטרה שלי.

אני היום יודעת לאן אני רוצה להגיע. אני מבינה כמה הכדורסל זה חלק ממני. אני מבינה לאילו תחושות אפשר להגיע מהמשחק הזה שנקרא כדורסל!

ישר אחרי הסל המרגש ירדתי להגנה הכי מהר שאני יכולה. שמרתי על עדן רוטברג (שחקנית מנוסה, כבר כמה עונות בליגת על ) היא כדררה מולי והסתכלתי לה בגובה העיניים, שמרתי נמוך בהגנה ורציתי לקחת לה את הכדור. הצלחתי לעשות דיפלקשן ולהעיף לה את הכדור מהיד. עוד רגע בו חשבתי לעצמי "לינוי את כאן תמשיכי ככה". המשכתי לשחק, נהניתי בטירוף ונגמר לו הרבע הראשון. ירדתי מהמגרש ותחושת הקלה ושמחה הציפה אותי חשבתי לעצמי "וואו לינוי עשית את זה, עברת את החלק הראשון. עוד מעט תיכנסי למשחק שוב, ותלמדי ותיהני ממנו עוד יותר.

עבר לו הרבע השני וגם השלישי, עודדתי המון את הקבוצה והייתי דרוכה לרגע שאעלה למגרש. התחיל הרבע הרביעי, נטע אמרה לי : "לינוי 8 דקות על השעון תתחילי חימום". שוב עלה לי חיוך והפעם חיוך שמח וגאה.

שוב הלכתי לצד של המגרש. עשיתי חימום, הרגשתי מיוחדת, עליתי למגרש, שוב שמעתי את הקהל והפעם עוד יותר חזק כי הגיעו עוד אנשים.

עליתי 6 דקות לסוף המשחק. במשך כל הזמן הזה התוצאה הייתה צמודה, הייתי בתוך המשחק – כל מה שרציתי זה לקחת את הכדור אליי בהגנה ולרוץ כמה שיותר מהר ואגרסיבי להתקפה. לקחתי כמה ריבאונדים, הייתי על הרצפה כשנאבקתי על הכדור והשארתי אותו בידיים שלי! כל מה שרציתי זה שהכדור יהיה אצלי. לא חשבתי על הרגל לא חשבתי על הפציעה פשוט נהניתי מלשחק.

היה פוזשן שלקחתי ריבאונד הגנה ופשוט דחפתי את הכדור הכי מהר שלי קדימה, "מחוף לחוף" ככה זה נקרא, הרגשתי את הגוף שלי רותח ואותי מניעה מבערים בצורה מטורפת והגעתי עד הטבעת, אפילו הפלתי בדרך את איילה. הכדור התגלגל ולא נכנס, אבל הייתי גאה בעצמי על הפעולה הזאת. בהמשך המשחק ביצענו תרגילים אני נשארתי קשובה לרכזות וסמכתי עליהן שהן יובילו אותי לאן שצריך.

המשחק היה נורא צמוד. 55 שניות לסוף נטע לקחה טיים אווט ועשתה חילופים. התוצאה על הלוח הייתה 44-46 . קיבלתי בהבנה את ההחלטה של נטע, סמכתי על השחקניות שאיתי בקבוצה שהן יעשו את העבודה כראוי בדקה האחרונה של המשחק כדי שננצח.

וואו המשחק נגמר.

כל כך רציתי לבכות מהתרגשות אבל החזקתי את עצמי, בסוף המשחק התאספנו במעגל ונטע אמרה את דבריה לגבי המשחק שהיה, נטע ציינה אותי בדבריה ואמרה "היו רגעים שהיית יותר אינטנסיבית משאר הבנות בקבוצה, כל הכבוד לך שיחקת בלי פחד וזה חשוב למשחק ראשון."

פעם ראשונה שנטע החמיאה לי מול כולם. שמחתי והתרגשתי בטירוף, יצאנו מהמעגל ושחררתי את הדמעות שהחזקתי בתוכי, אלו היו דמעות של אושר! דמעות של שמחה!

המחזור הצעיר בא אליי, חיבק אותי ובאמת שמח עבורי וכך גם הבנות של הכדורגל שהיו בקהל והחברות שלי מהכדורסל.

ניצן אמרה לי בסוף המשחק "לינוי בדקות האחרונות של המשחק פשוט הייתי בהגנה ולקחת את הכדור ואמרתי לוחמת!"

זאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. אני צמאה למשחק הזה, אני צמאה לממש את הפוטנציאל שלי, אני צמאה ללמוד את המשחק, להתפתח ולהתקדם. לא הרגשתי ככה אף פעם.

תמיד רציתי להשתפר ותמיד רציתי להתקדם אבל היום אני יודעת להצביע על איפה אני רוצה להתקדם ומה אני רוצה לשפר ומבינה את המשמעות של מה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה!

Leave a comment