תוצאות LIVE

תוצאות LIVE

"בכיסאות גלגלים מקבלים את כולם, אם רוצים לבוא לשחק". הסיפור של מרי סילברמן

אחרי מורן סמואל, הכירו נציגה נוספת שלנו בתחום הכדורסל בכסאות גלגלים – מרי סילברמן.  בשונה מסמואל, סילברמן בחרה בענף הפרא אולימפי בהמשך לפגיעה זניחה ביחס לזו של סמואל ולמרות זאת, התחום הוביל אותה למלגה מלאה בליגת במכללות.

מאת גל אשטמקר. עריכה חגי פלק וענבר טנא אוריון

צילום תמונה ראשית: מועדון כדורסל גלבוע/מעיינות

ענף הכדורסל בכיסאות גלגלים נתפס כענף משקם מטראומה גופנית, בקרב/שיתוק/מחלה קשה. בליגת הכדורסל בכיסאות גלגלים משחקים לסירוגין גם נכי צה"ל וגם נכים כלליים עם דרגות פציעה שונות ובין היתר משחקות בקבוצות בליגה הראשונה גם שחקניות שמרכיבות את סגל נבחרת ישראל. הבולטת מביניהן בעשור האחרון הייתה מורן סמואל ששימשה כקפטן ושחקנית בית הלוחם חיפה, עד שפרשה והתמקדה בקריירה הפרא אולימפית שלה כחותרת אולימפית. את הסיפור של סמואל כולם מכירים ומי שלוקחת את פציעה בדרך לקריירה חדשה אך שונה, היא מרי סילברמן (23).

סילברמן, כדורסלנית גליל עליון וגלבוע/מעיינות לשעבר, יכולה להוות דוגמא לאלו שחלומותיהם נגדעו ביום אחד ומחפשים את הדרך להשתקם. במקרה של סילברמן לא מדובר בפציעה קשה כשל סמואל (תודה לאל), מדובר בפגיעה בברך בגיל 18, פציעה אשר דרשה שיקום ממושך שאחריו הייתה סילברמן כשירה להתנהלות יומיומית ופחות לחזרה לספורט האהוב והמוכר. הלימון הפך ללימונדה, ובזירה הבינלאומית מקבלת סילברמן כבוד בתור ספורטאית פרא אולימפית בכדורסל לכיסאות גלגלים בארה"ב.

כדי לסבר את האוזן, לפני עשור התקיימה בעמק יזרעאל אליפות אירופה בכיסאות גלגלים בה ייצגו את ישראל גם נבחרת הגברים שסיימה במקום השישי, ונבחרת הנשים בהשתתפותה היחידה באליפות אירופה. המשחקים התקיימו בהיכל טוטו גן נר, ובכפר הנוער ויצ"ו ניר העמק, ומשכו קהל לא מבוטל. בכדורסל כסאות גלגלים יש דרגות פציעה שונות. לכל שחקן ניקוד לפי רמת הפציעה שלו. כנראה שלמרות "הקלות" של הפציעה של סילברמן, הערך שלה לקבוצה גדול, מספיק גדול בכדי לזכות אותה בלימודים בינלאומיים ומחייה בארה"ב.

מרי שלום, ספרי למי שלא מכיר אותך – איך התחברת לספורט ולכדורסל בפרט?

נולדתי באבן יהודה. עברתי עם המשפחה לגור בצפון, במושב שאר ישוב, כאשר הייתי בת 10. כל בני המשפחה עסקו בספורט כזה או אחר באיזשהו שלב בחייהם אז ספורט הוא דבר שבשגרה אצלנו בבית. אחי התאום התחיל לשחק בקטסל כאשר עברנו לצפון ואני הצטרפתי שנה אחריו. שיחקתי בגליל העליון עד גיל 15. אחרי זה עברתי לשחק באקדמיה של גלבוע עד שנפצעתי בתחילת שנתי האחרונה בתיכון".

סילברמן לפני הפציעה באדיבות גלבוע/מעיינות

בוא נלך ליום של הפציעה. מה בדיוק קרה שם? ומה גרם לך לא לוותר על הכדורסל לאחר הפציעה המסובכת והמורכבת הזו?

"אני נפצעתי בזמן משחק, מהלך חסר מזל בו שחקנית התקפה באה לבצע חסימה כאשר הייתי בהגנה, והתנגשה עם הברך שלה בברך שלי. קרעתי את המיניסקוס. (במבט לאחור, זה מצחיק שנפצעתי בהגנה ולא בהתקפה כי הייתי שחקנית ממש אגרסיבית, נכנסת למגע בהתקפה כל הזמן)".

איך הייתה ההרגשה במהלך השיקום? ספרי על תהליך השיקום שעברת

" עברתי שני ניתוחים ושלוש שנים שיקום. את האמת? שלוש שנים של דיכאון, אבל והכחשה מוחלטת לגבי העובדה שאני לא עומדת לחזור לשחק יותר. השיקום היה מלווה בכאבים חזקים מאוד אבל בעזרת ההכחשה הזאת ביצעתי כל חזרה ותרגיל פיזיותרפיה שהייתי צריכה לעשות".  מרי מוסיפה שעקב שני הניתוחים היא הייתה צריכה לחיות על משככי כאבים במשך חודש וחצי ברציפות כדי להרגיע את הכאבים הבלתי פוסקים, ולאחר מכן להרגיל את הגוף שלה לתרגילי השיקום כדי לחזק אותו שלא יתנוון.

מרי סילברמן במדי גלבוע . צילום באדיבות גלבוע/מעיינות

כאמור הסיפור הבולט של שחקנית כדורסל פעילה שנאלצה לקטוע את חלום חייה בגלל פציעה קשה הוא של מורן סמואל שנפצעה במהלך שירותה הצבאי כשחקנית פעילה במכבי חיפה, השתקמה והספיקה לשחק ולזכות בתארים במדי בית הלוחם חיפה ולהפוך לקפטן נבחרת ישראל בכיסאות גלגלים, ולאחר מכן לחותרת פרא-אולימפית והשתתפות באולימפיאדה. אין ספק שבעקבות סמואל הרבה בנות שנפצעו בצורה כזו או אחרת בצבא או בכלל כספורטאיות, לקחו את עצמן וניסו להשתקם. חלקן ויתרו בשלב מוקדם, וחלקן נלחמו ועשו שינוי של 180^.

מורן סמואל בתקופתה כשחקנית כיסאות גלגלים בבית הלוחם חיפה. צלם: שלומי יוסף

נחזור לכדורסל שלשמו התכנסנו. אני מניח ששמעת את הסיפור של מורן סמואל ושל ספורטאים אחרים שעברו מספורט רגיל לספורט פר-אולימפי. איך את הגעת לכדורסל על כיסאות גלגלים? מה היה הקושי בתחילת הדרך?

"אחרי שסיימתי את השיקום רציתי לחזור לספורט תחרותי, אפילו לא ידעתי שיש כדורסל כסאות גלגלים בארץ. אחרי עזרה של מספר אנשים הצלחתי להגיע לאיל"ן חיפה, שם שיחקתי בשנתיים האחרונות. הקבוצה משחקת בליגה לאומית א' (ליגת המשנה) בכדורסל כיסאות גלגלים (בית הלוחם חיפה היא הקבוצה הבכירה מהצפון וזוללת התארים – ג.א). בשנה הראשונה אפילו זכינו בדאבל וזה היה מאד מרגש מבחינתי, אחרי השנים הקשות שעברתי.

הם קיבלו אותי מדהים ועזרו לי מאוד בהסתגלות לענף. כאשר התחלתי היו שלושה קשיים עיקריים. הראשון, לא הייתי חזקה מספיק בשביל להגיע למהירות גבוהה עם הכיסא או להצליח להגיע לסל מהאזורים מחוץ לצבע. השני, כאשר רציתי לרדוף אחרי כדור ההרגל הראשוני שלי היה לדחוף עם הרגליים ולא לדחוף את הגלגלים עם הידיים. נשמע מובן מאליו אבל לוקח חודשיים להתרגל. השלישי היה העובדה שכל העור בכפות ידיים נקרע כי הוא לא רגיל למאמץ. צריך להקריב משהו, לא?"

ועכשיו את בארה"ב באוניברסיטת אלבמה. איך הגעת לשם בכלל? ספרי על התהליך ועל תנאי ההתאקלמות

"המאמן שלי ערן לוויטה, אחד האנשים הטובים שפגשתי בחיי, הוא שהציע את הרעיון לנסות להתקבל לאוניברסיטה בארה"ב. צילמנו את המשחקים, שלחתי מכתב עם סרטון והעניינים התגלגלו משם. אוניברסיטת אלבמה הציעו לי מלגה מלאה ואני עוד מעט סוגרת חודש ראשון פה. המסגרת הזאת היא חלום שהתגשם. מקצוענות ברמה הכי גבוהה שיש. אני מאוד שמחה שהגעתי לפה".

לסיום – מה המסר שאת רוצה להעביר בעקבות הפציעה שלך לאנשים שחוו פציעות קשות או מקרים דומים כמוך?

" אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולקרוא לאנשים לבוא לנסות לשחק כדורסל כיסאות. אנשים עם נכות או בלי נכות. נכות זמנית או נכות תמידית. הענף מקבל את כולם אם הם רוצים לבוא לשחק. מניסיון, עד שלא תשבו על כיסא ותנסו בעצמכם לא תוכלו להעריך את העוצמות של המשחק הזה. נכון יש סל, מגרש וכדור אבל הרעיון והטקטיקה שונים לגמרי, זה אדיר. אם אתם מכירים מישהו שיהיה מעוניין או אתם מעוניינים בעצמכם אל תהססו ותשלחו לי הודעה בפייסבוק (mary silberman) ,אני אפנה אתכם לאנשים הנכונים".

מרי סילברמן באולם אוניברסיטת אלבמה. 'חלום שהתגשם'. צילום באדיבות האוניברסיטה.

Leave a comment